בנית שותפות לקידום פיתוח בר קיימא במזרח התיכון

הצלת ים המלח - לאו דווקא על-ידי תעלה

הממשלה קיבלה לאחרונה החלטה חשובה בנוגע להצלת ים המלח. זו הזדמנות טובה להדגיש את חשיבותו של המשרד לאיכות הסביבה.

בשל הטיית מי הירדן והקמת בריכות האידוי של מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים, גובה פני הים צנח בכ- 25 מטרים במהלך שלושים השנים האחרונות. כל האגן הדרומי של ים המלח יובש והפך לאתר תעשייתי. בשל ירידת מפלס המים החלו להיפער בולעני מסוכנים לאורך החוף, והמפלס עדיין יורד בקצב של יותר ממטר בשנה!

ב5-1-2002 קיבלה הממשלה החלטה לבדוק את מכלול הפתרונות האפשריים להצלת ים המלח.

"הממשלה החליטה להטיל על השר לאיכות הסביבה, השר לשיתוף פעולה אזורי ועל שר התשתיות הלאומיות לרכז צוות מקצועי אשר יפעל להכנת חומר מקצועי לשם גיבוש מסמך מדיניות שעניינו עתיד ים המלח וסביבתו. הממשלה קבעה כי קידום עתידו של ים המלח וסביבתו מחייב עריכת בדיקות מעמיקות בסוגיות שונות המתייחסות להשלכות כלכליות, סביבתיות, גיאוגרפיות ואחרות. הצוות המקצועי האמור, יביא לממשלה הצעת תכנית עבודה מפורטת בנושא." נוסח ההחלטה המלא כלל התייחסות רבת פנים לערכו של ים המלח, הרבה בזכות פעילותם של עובדי המשרד לאיכות הסביבה.

למעשה, הצוות המקצועי שניסח ההחלטה מתכוון לבחון, בין היתר, שלושה תסריטים שונים בנוגע למפלס ים המלח:

1. מצב של "עסקים כרגיל", בו לא תשתנה מדיניות הממשלה לגבי הזרמת מים לים המלח.
2. הקמת "מובל השלום", תעלה או צינור מים סוף לים המלח.
3. מציאת פתרונות 'יצירתיים' אחרים להזרמת מים לים המלח ממקורות טבעיים, וכן הפחתת כמויות השאיבה ע"י מפעלי ים המלח.

החלטה זו שונה מההצהרות איתן יצא המשרד לשיתוף פעולה איזורי בועידת יוהנסבורג, בנוגע להקמת מובל השלום, ללא כל החלטת ממשלה. אולם הדבר החשוב בהחלטת הממשלה הוא שהיא מתייחסת למכלול הבעיות של ים המלח ולא רק בעיית המפלס.

מהן בעצם הבעיות?

ביוב ביתי ותעשייתי זורם אל ים המלח, מזהם את נחלי מדבר יהודה ופוגע באיכויות המיוחדות של מי ים המלח.

אין תכנית-אב לפיתוח : לירדנים, לישראלים ולפלשתינאים תוכניות פיתוח רבות ושונות לאזור ים המלח. ו אין תכנית אב משותפת. בין היתר מתוכננים בניית אלפי חדרי מלון, שנמצאים בשלבי תכנון ובנייה שונים. הרחבת הפעילות התעשייתית והקמת בריכות אידוי נוספות. בניית כבישים חדשים והקמת קווי מתח גבוהה מעל פני הקרקע המאיימים יחד האזור בעל הערך ייחודי לתושבי העולם כולו (חברת חשמל מניחה בימים אלה קו מתח גבוה מעל הקרקע לאורך 18 ק"מ בצפון ים המלח. זאת בניגוד חמור לכל חוות הדעת המקצועיות אשר קבעו כי רק הטמנת קו החשמל בקרקע תשמור על ערכו הנופי הייחודי של האזור).

התחרות על ניצול משאבי הטבע של ים המלח גרמה לפיתוח בלתי מתואם על ידי ירדן וישראל. פיתוח זה מתאפיין בכך שכל אחד מהצדדים מנסה לנצל את משאבי אגן ים המלח בשיטת "תפוס כפי יכולתך", ללא התחשבות בסך ההשפעות המצטברות, או ביכולת הנשיאה של האגן ומשאבי הטבע המדולדלים.

איך אפשר להציל את הים?

• לבטל תוכנית חברת חשמל להקמת קו חשמל עילי על המצוקים הצופים לים המלח.
• ולטפל בביוב הזורם ממזרח ירושלים דרך נחל קדרון ישירות לים המלח ומסכן את הים כאתר מרפא טבעי.
• לפתח תוכנית-אב כוללת לאזור, אשר תאזן בין יכולות הנשיאה של משאבי הטבע לבין מטרות פיתוח לאומיות.
• להקים מנהלה לים המלח, שתטפל במכלול הסוגיות הקשורות לים.
• לקבוע קו-אדום למפלס המים של ים המלח אשר יגביל את הטיית המים והפקת המחצבים לרמות סבירות יותר.