סחר חופשי והשפעתו על הסביבה
כתיבה: ערן רזגור, פעולה ירוקה
עריכה: תמר קינן, ידידי כדור הארץ המזה"ת
הקדמה
חוברת זו עוסקת אך ורק בהיבטים
הסביבתיים של הסכם הסחר החופשי הים תיכוני.
אין זה אומר כי הנזק היחיד הנגרם מהסכמי סחר חופשי ככלל והסכם אזור הסחר
החופשי הים תיכוני בפרט אינם גורמים לנזקים קשים נוספים. פגיעה בזכויות אדם,
במקומות עבודה ובכלכלה המקומית היינן רק מספר מצומצם של תופעות הלוואי הנגרמות
בעקבות הסכמי סחר חופשי, וכל דיון מעמיק בהסכם חייב לקחת בחשבון נושאים אלו.
הסכמי סחר
אחד הגורמים המעצימים את תופעת הגלובליזציה
הכלכלית ומגדילים את סכנת הפגיעה
בסביבה הם הסכמי סחר חופשי. הסכמים אלה מחזקים גופים כלכליים גדולים, שעומדים
לרשותם המשאבים המאפשרים פעילות בינלאומית, על חשבון גורמים קטנים ומקומיים יותר.
התהליך מביא לריכוז של פעילות ייצור והובלה באופן שעלול לגרום פגיעה קשה בסביבה.
הסכמי הסחר החופשי יוצאים נגד הגבלות
כלשהן על מסחר והשקעה. אולם, גם חוקי איכות סביבה יכולים להיחשב כהטלת מגבלה על
נושאים אלו. בעקבות זאת, ועקב חוקי סביבה נוקשים יותר במדינות המערב, ישנה נדידה
של מפעלים מזהמים אל המדינות המתפתחות אשר בהרבה מהן אין כלל חוקים המגינים על
הסביבה, ובאלו שיש חוקים כאלו – הם מתבטלים בעקבות הסכמי הסחר החופשי.
לא רק שהסכמי הסחר מקשים מאוד על קביעת
חוקים חדשים שיגנו על הסביבה, הם גם יוצרים מצב של "מרוץ לתחתית"- מצב
בו כל מדינה מתחרה באחרות על חסדי התאגידים ודואגת לכך שחוקי הסביבה שלה לא יפריעו
להם.
כנלמד מהסכמי סחר חופשי שונים (כדוגמת
הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקאי), הפגיעה באיכות הסביבה אינה בגדר חששות לא
מבוססים, הנזק האקולוגי הנגרם מהסכמים אלו היינו מוחשי וקורה ברגעים אלו ממש.
זיהום נהרות, מים ואוויר על ידי מפעלים, כריתה והרס מסיבי של משאבי טבע והתחממות
גלובלית הם רק חלק מהנזקים הנובעים ישירות מהסכמי סחר* .
*
ראה www.bdidut.com,
http://bdidut.com/docs/nafta1.doc
מהו אזור הסחר החופשי הים תיכוני ?
ההיסטוריה של השותפות האירופאית-מזרח תיכונית
בנובמבר 1995, שרי חוץ המיצגים מדינות
אירופאיות ומזרח תיכוניות נפגשו בברצלונה לדון בשיתוף פעולה אפשרי- כלכלי, חברתי
ופוליטי. התוצאה של פגישה זו היינה הכרזת ברצלונה, המבססת עסקת חבילה כוללת בשם
השותפות האירופאית-ים תיכונית(Euro-Med Partnership).השותפות היינה יוזמה משותפת
של ממשלות משני הצדדים של הים התיכון הכוללות את כל 15 החברות באיחוד האירופאי יחד
עם: אלג'יריה,
קפריסין, מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, מלטה, מרוקו, הרשות הפלשתינאית, סוריה, תוניס
וטורקיה.
המטרות
באופן רשמי, הכרזת ברצלונה מכילה שלוש
מטרות עיקריות לשיתוף הפעולה:
1) הגדרת
אזור משותף עם שלום יציב וביטחון דרך אכיפה של דו-שיח פוליטי .
2) פיוס
בין אנשים דרך שותפות חברתית, תרבותית ואנושית.
3) בנייתו
של אזור של "שגשוג משותף" והקמתו ההדרגתית של אזור סחר חופשי לאורך
האזור, שיפעל באופן מלא עד שנת 2010.
שוק יציב טוב לכלכלה
האיחוד האירופאי היינו הכוח המניע
והמייסד העיקרי של השותפות האירופאית-מזרח תיכונית. מטרת הקמתו הסופית של אזור הסחר החופשי הים
תיכוני, ללא ספק היעד השאפתני ביותר של השותפות, הייתה הגורם החשוב ביותר מאחורי
העיצוב של השותפות האירופאית- מזרח תיכונית. אם יוקם, יהפוך הMFTZ לאזור הסחר המאוכלס ביותר
בעולם, המכיל בתוכו כ 600 מיליון איש.
מאמצים ראשונים לעידוד מיזוג אזורי בין האיחוד האירופאי ומדינות המזרח
התיכון נובעים מהשאיפה של האיחוד האירופאי לחזק את תחום ההשפעה שלו בין שכניו
בדרום ובמזרח. דבר זה ניתן להשיג על ידי הבטחת קיומו של עניין רווחי של האיחוד
האירופאי בשווקים המזרח
תיכוניים. בעוד שכרגע מדינות המזרח
התיכון מהוות אחוז קטן מהסחר הבינלאומי של האיחוד האירופאי, הקרבה של השווקים
המזרח תיכוניים לשוק האירופאי ומספר האנשים החיים באזור הופכים את אזור הסחר
החופשי המזרח תיכוני לרעיון מושך. יתרה מזאת, על ידי הגברת המדיניות הקפיטליסטית
כלפי הפוטנציאל הכלכלי באזור, האיחוד האירופאי גם מקווה שפיתוח כלכלי גם יתרום
לאיזון חברתי בין שכניו, רבים מהם בעלי מערכות פוליטיות וחברתיות סוערות.
מטרת פיתוח הדיאלוג הפוליטי באזור נראה כתנאי מוקדם להבטחת שוק יציב.
פיתוחם של קשרים חברתיים ותרבותיים, המצוינים גם כאחד משלושת עמודי התווך של
השותפות המזרח תיכונית, עשויה להוות אמצעי להשגת תמיכה מגופים חברתיים אזרחיים, בשביל המשך תהליך המיזוג האזורי.
המוטיבציה של מדינות המזרח התיכון להצטרף לשותפות היינה שונה במקצת .האיחוד
האירופאי הוא השותף לסחר הגדול ביותר של רוב מדינות המזרח התיכון, אולם, רוב
המדינות המזרח תיכוניות כבר מרוויחות מכניסה מעודפת לשוק האירופאי לייצור סחורה
בזכות מערכת מתן ההעדפות הכללית של
האיחוד האירופאי. מסחר בחקלאות ובטקסטיל, שניים מהמגזרים הכלכליים החשובים ביותר
של מדינות מזרח תיכוניות, נותרו מחוץ להסכם הליברליזציה של המסחר בכדי להגן על
תעשיות לא תחרותיות הפועלות בתוך האיחוד האירופאי. על שום כן, יהיה זה הכרחי
לשאול, מה למדינות המזרח התיכון יש להרוויח מאזור סחר כזה?
המוטיבציה העיקרית של מדינות מזרח תיכוניות-לא אירופאיות להיכנס לתוך הסכם
סחר חופשי עם האיחוד האירופאי היינה התקווה להשגת השקעות זרות מהמדינות החברות באיחוד
האירופאי, ויחד עם זאת התקווה לעלייה בהשגת עבודות, תשתיות וגישה לטכנולוגיה.
חבילות עזרה שונות ושאר הטבות כלכליות כמו תנאים מיוחדים להשגת גישה לממון הנם
גורמים מרכזיים לשכנוע מדינות הים התיכון לפתוח את שיווקיהם.
הסכמים דו-צדדיים
בעוד שנת 2010 היא תאריך היעד להקמתו של
אזור הסחר החופשי האזורי המורחב, האיחוד האירופאי כבר החל בחתימת הסכמים דו-צדדיים
עם טוניס, ישראל, מרוקו וירדן, והסכם ביניים נחתם בין האיחוד האירופאי ואש''ף בשמה
של הרשות הפלשתינאית. קשרי מסחר בין
האיחוד האירופאי וטורקיה, קפריסין, ומלטה מתנהלים על ידי הסכם חברות קדום. משא
ומתן עדיין מתנהל בין האיחוד האירופאי ובין מצרים, לבנון ,אלג'יריה וסוריה.
התנאים שנקבעו באותם הסכמים דו-צדדים ישמשו כבסיס לצורתו הסופית של הסכם
הסחר החופשי הים תיכוני במידה והתהליך אכן יגיע לשלב זה. התהליך האירופאי-מזרח תיכוני
כבר הוליד פגישות פרלמנטריות, קבוצות עבודה, שיתופי פעולה, ומנגנוני יעוץ אחרים
בין חברות בתהליך, המכסים תחומים
כמו תחבורה, אנרגיה, השקעות במגזרים פרטיים, חקלאות והסביבה. רמות ההתלהבות,
ובעקבות כך התקציבים לתחומים השונים, הנם גדולים.
כ90% מהתקציב האירופאי-מזרח תיכוני מוקדש לקידום ההסכמים הדו-צדדים, בעוד
רק 10% מופנה ישירות לפעילויות אזוריות. נושאים סביבתיים, המטופלים בעיקר על ידי
התקציב האזורי, זוכים לאחוז קטן בלבד מהמימון המוגבל.
הקשר בין מסחר וסביבה במזרח התיכון
סחר ושמירה על איכות הסביבה תלויים זה
בזה בצורה הדדית בטווח הרחוק, ועל שום כן, התקדמות משמעותית בשדה אחד דורשת תיאום
עם האחר. כשל בתיאום זה לעתים קרובות מוביל לניגוד אינטרסים, פגיעה באיכות הסביבה
ולמחאות הציבור. זה במיוחד קורה במצבים, כמו באזור האירופאי-מזרח תיכוני, בהם נערך
מיזוג כלכלי בין מדינות בעלות רמות שונות של פיתוח כלכלי, תשתיות, דפוסי צרכנות
ומשאבים טבעיים.
ההשלכה הכללית של תהליך הסכם הסחר
החופשי הים תיכוני על הסביבה, במידה ולא יילקחו אמצעי זהירות להגנה על איכות
הסביבה, לאור הסרת מחסומי הסחר צפויות להיות שליליות.
השלכות סביבתיות שליליות של ההסכם, במידה ושיקולים סביבתיים לא
יכנסו לתוך מדיניות ההסכם, צפויות כתוצאה מעלייה בפעילות כלכלית .ההשלכות כוללות:
- עלייה בנטל על משאבי טבע כמו שטחים פתוחים, אדמה, מים, ופגיעה בגיוון
המינים של צמחים ובעלי חיים.
- רמות גבוהות יותר של זיהום אוויר, אדמה ומים.
- עלייה בייצור של פסולת מסוכנת, ובעקבות כך עלייה בבעיות של העברה
וחיסול הפסולת המסוכנת.
- תמריצים כלכליים קצרי טווח להורדת סטנדרטים סביבתיים במטרה למשוך
ו/או להבטיח השקעות.
באזור המזרח התיכון, השלכות כאלו עלולות
להיות מזיקות במיוחד בעקבות העובדה שרבות מהמדינות שהכי זקוקות לצמיחה כלכלית, הן
אלו שכבר סובלות מחוסר באדמה ברת-עיבוד וממקורות מים נקיים. חלק מהמדינות הן
מבעלות תשתיות לא מפותחות שלא יכולות לספק מערכות לטיפול בפסולת. על שום-כן, הן
עלולות למצוא את עצמן במצב בו עליהן לבחור בין רווחים כלכליים קצרי טווח לבין
שמירה על משאבי הטבע שלהן.
איכות המים של הים התיכון עצמו, שכבר
כיום במצב מדאיג, במיוחד עלולה להיות בסכנה במידה ואזור הסחר החופשי יוקם. פיתוח
תעשייתי והגברה בזרימת המסחר, העולים מאזורי סחר חופשי כאלו, משמעותם הגברת הזרמת
שפכים תעשייתיים ושחרורם לאטמוספרה, פגיעה בחקלאות וזרימת נחלים מזוהמים לים. בנוסף הסכם בזה יגרור עלייה בזיהום כתוצאה
מהגברה של תנודות סחר דרך הים ועלייה בסיכון של תאונות בזמן העברתסחורות.
השותפות האירופית-מזרח תיכונית, והסכם
הסחר החופשי הים תיכוני במיוחד, לא צריכים להיות הרסניים לסביבה. למעשה, בהצהרת
ברצלונה עצמה, "רווחים" סביבתיים שיכולים להיות מופקים מההסכם מודגשים.
רווחים כדוגמת קידום חקלאות ידידותית לסביבה, אנרגיה ברת חידוש, מקורות מים נקיים
ומוגנים והעברת טכנולוגיות הכוללות בתוכן טכנולוגיות סביבתיות. יעדים אלו ראויים
לשבח, אולם חסרות התחייבויות למטרות ספציפיות. לכן, הקריאה לפיתוח ידידותי לסביבה,
פתוח לביקורת על היותו אזכור סמלי בלבד.
מה עוד מדאיג בהסכם הזה?
בכדי להימנע מנזק סביבתי הנובע מהסכם
הסחר החופשי הים תיכוני ומניסיונות להפוך משאבים טבעיים לרווחים כלכליים, מסגרת
מתקנת צריכה להיות מיושמת לפני המשך תהליך הסרתם המוחלטת של חומות הסחר. הארצות
האירופיות והמזרח תיכונית כבר התחייבו באג'נדה 21 שנחתמה בועידת כדור הארץ, בריו
דה ז'נרו, ובמספר הסכמים בינלאומיים שונים, לשלב נושאיםסביבתיים לתוך מסגרות מדיניות שונות
,הכוללות בתוכן מסחר. אולם, הרצון הפוליטי לעשות זאת בתהליך האירופי-מזרח תיכוני
עדיין לא הופגן. בפגישת שרי איכות הסביבה של המדינות האירופיות והמזרח תיכוניות
שנערכה בנובמבר 1997, 11 מתוך 27 שרי איכות הסביבה כלל לא הגיעו לועידה.
עובדה המעוררת דאגה רבה אף יותר בקרב
אנשי איכות הסביבה היא שברוב הסכמי השותפות הדו צדדים בין מדינות האיחוד האירופאי ומדינות המזרח התיכון השותפות -
ההסכמים שיהוו את הבסיס לאזור הסחר החופשי המזרח תיכוני - אין מספיק תנאים סביבתיים המצוינים
בהסכם. יתרה מכן, התנאים שכן
מציינים נושאים סביבתיים, עושים כן בצורה סמלית וללא הצבת כללים מחייבים מפורשים
מצד המדינות החתומות בחוזה.
למעשה, מספר גופים מתנגדים לעשיית קשר
כזה, גופים הכוללים שדולות של תעשיינים שחוששים מעלויות יצור גבוהות יותר ו/או
איבוד תמיכה ממשלתית. ברמה הלאומית, מספר נציגים ממשלתיים, במיוחד כאלו ממדינות
מתפתחות, הביעו חוסר רצון לצרף נושאים סביבתיים בדיוניי מסחר. הם חוששים שנושאים
סביבתיים ינוצלו לרעה על ידי המדינות המתועשות , וישמשו כשיטה נוספת למניעת
תחרותיות עם התעשיות המקומיות שלהם, מה שמכונה "הגנה ירוקה".
בעוד פחדים מפני שימוש לרעה כזה
לגיטימיים, קהילת איכות הסביבה טוענת כי אל למדינות המתפתחות למנוע מימוש
"כלבי שמירה" סביבתיים מעיין אלו. יתרה מכן, הם יוצרים שיתופי פעולה פוטנציאלים בין אינטרסים סביבתיים
ומסחריים, כדוגמת הסרת הסובסידיות והמכסות באיחוד האירופאי שמטרתם היא הגנת
האינטרסים של חקלאים אירופאים שגם מעודדים חקלאות שאינה בת קיימא וגם מונעים ממדינות
מתפתחות שווקים יקרי ערך.
מה אפשר לעשות?
כדי להיערך מבחינה סביבתית לאזור הסחר,
ישראל צריכה לפעול במספר אפיקים:
ברמה הפרלמנטרית: לעגן בחקיקה את החובה
לבצע תסקיר השפעה כולל לגבי כל הסכם סחר חופשי ולהכילו גם על ההסכמים שכבר נחתמו.
נציבות הדורות הבאים בכנסת כבר הגישה לוועדת הכנסת המלצה לקדם חקיקה מסוג זה. בגוף
העורך תסקיר כזה חייב להיות נציג מהארגונים הסביבתיים הבלתי ממשלתיים או גוף אשר הארגונים הסיבתיים הבלתי
ממשלתיים מאשרים.
ברמה הממשלתית: המשרד לאיכות הסביבה
יכול לקדם תסקיר השפעה על הסביבה גם ללא חקיקה שתחייב זאת.
ברמה הבינלאומית: עידוד המדינות השותפות
להכין תסקירי קיימות להסכמים אלה, ויצירת מחויבות משותפת לפעול בהתאם לתסקירים.
האיחוד האירופי יבצע תסקיר השפעה על הסביבה, וישראל יכולה להחליט אם לקבל את
ההמלצות, וליישמן בישראל בנוסף לביצוע תסקיר ישראלי, שכן התסקיר האירופי לא ייקח
בחשבון סוגיות ספציפיות שנוגעות למדינת ישראל.
הארגונים הירוקים בישראל צריכים לדאוג
ליישום נושאים אלו על-ידי הממשלה.
על הארגונים הירוקים לשים דגש על
הנקודות הבאות:
הכללה מודגשת יותר של איכות סביבה
בהסכמים דו -צדדיים ואזוריים.
מכיוון שרוב ההשפעות של המדיניות הכלכלית של השותפות האירופית-ים תיכונית
תהיינה כתוצאה של יחסי האיחוד האירופי עם מדינות שאינן באיחוד האירופי, חיוני
שהנושא הסביבתי יילקח בחשבון במשא ומתן וביישום ההסכמים הדו-צדדיים בין האיחוד
האירופי והמדינות הים-תיכוניות השותפות, כמו גם ברמה האזורית.
יעדים מוגדרים בנושא איכות הסביבה. כפי
שנעשה בהסכם הסחר, כל ההסכמים ומדיניות השותפות האירופית-ים תיכונית חייבים לייעד
מטרות קיימות מוגדרות, עם לוחות זמנים ותקציבים הגיוניים ההכרחיים להשגתם. מטרות אלו יכללו בהסכמי הסחר של השותפות,
בפורומים המגזרים השונים, ובפיתוח הקצאות מימון.
תיאום מוסדי. יש צורך במוסד חזק בתוך השותפות האירופית-ים תיכונית שיתאם את
המדיניות והתכניות הסביבתיות, ויוודא שעניינים קיימים משולבים היטב ביזמות
המדיניות הכוללות של השותפות.
הפנמה של עלויות סביבתיות. יש לעודד מדיניות להפנמת השפעות סביבתיות
בתמחור, כולל על ידי מסים סביבתיים והסרת או הפחתת סובסידיות בזבזניות ותמיכות
אחרות במחירים של מים וחשמל.
מדיניות כזאת תסיר עיוותי שוק וגם תשפר שימור משאבים טבעיים ומניעת זיהום.
השתתפות בעלי עניין. השתתפות של החברה האזרחית ושל אוכלוסיות
מקומיות המושפעות ממדיניות השותפות האירופית-ים תיכונית צריכות להיות מפותחות מעבר
לרמות הנוכחיות, שהן בעיקרן סמליות.
|
